טקס חינה הינו טקס עתיק הנהוג אצל עדות המזרח בעיקר, אך כיום הפך לחלק מהתרבות הישראלית. משמעותו העיקרית של טקס החינה הוא לברך את בני הזוג בשפע, פוריות והצלחה בחיי הנישואין.
במקור, נהגו לקיים את טקס החינה בערב שלפני החתונה, לאחר שהכלה טובלת במקווה, אז נשות המשפחה היו מברכות אותה בברכת פוריות. משפחת הכלה הייתה מזמינה את החתן ומשפחתו לביתה, להיכרות וארוחה משותפת. בטקס החינה, שהיה גם טקס האירוסין, העניקו המשפחות לחתן ולכלה תכשיטי זהב ומאחלים מזל-טוב והצלחה, עושר ואושר, פריון ובריאות ועוד...
כיום, הטקס עדיין נפוץ, אך שינויים קלים: טקס החינה נערך בשבוע שלפני ערב החתונה, בהשתתפות הכלה והחתן עם משפחה וחברים קרובים. הכלה והחתן מחליפים מספר תלבושות לאורך הערב ומתהדרים בעיקר לטקס החינה עצמו, והאורחים לובשים את התלבושות המסורתיות בשעת טקס החינה. הערב מלווה בשירה וריקודים והמון שמחה. נהוג גם שרוב המשתתפים הלובשים בגדים מסורתיים נושאים מגשים של עוגיות לחינה.
טקס החינה המסורתי, שנפוץ בקרב יוצאי עדות אסיה וצפון אפריקה, אולי מגיע מבית סבתא, אבל הגרסאות העכשוויות שלו לא דומות למה שסבתא מכירה מבית סבתא שלה. כיום זו הפקה שלמה, עליה מנצחת מפיקת חינה, שתופרת 3-5 תלבושות מסורתיות לחתן ולכלה, ועשרות תלבושות לאורחים. ואי אפשר בלי: תפאורה אותנטית, זמר או להקה, מזון מסורתי, ארוחה (אופציונלי), מתנות, זהב כנדוניה, משפחה מאושרת, חברים משוחררים, וקערת חינה למריחה.
מנהג הענקת זהב בטקס חינה, בקרב כל העדות החוגגות את האירוע- חי וקיים. במהלך טקס החינה הורי החתן מעניקים לכלה תכשיטים מזהב ויהלומים, והורי הכלה מעניקים לחתן תכשיטי זהב, שעון זהב וכד'. טקס חינה מרגש זה מתקיים באוהל החינה, ומלווה בשירה וריקודים בעלי משמעות מילים ספציפית לפי הנהוג בעדה בטקס חינה, כשכל האורחים צופים מסביב, ומשמעותו: ברכה לחיי שפע ועושר אותו מסמל הזהב.